לא על הזרע לבדו “גניבת זרע” בישראל

על כתפיו של ג’ רבצה חובת ההוכחה אשר מצריכה ביסוס של חמשת היסודות שעליהם מושתתת עוולת תרמית בתביעה נזיקית:
א) היצג כוזב של עובדה – לטענתו, א’ אמרה מהתחלה שהיא נוטלת גלולות.
ב) העדר אמונה באמיתות ההיצג – ג’ טען שבשלב מסוים (“בשלבים המאוחרים של הקשר”) הוא החל לפקפק בכך שא’ נוטלת גלולות. הוא ביקש שתוכיח לו את הדבר אך היא תמיד הצליחה להתחמק.
ג) כוונה שהתובע יוטעה ויפעל מתוך הסתמכות על ההיצג הכוזב – הגלולות, לפי ג’, הן בבחינת היצג כוזב. א’ הסתירה את העובדה שהיא אינה נוטלת גלולות מתוך כוונה להטעות את ג’.
ד) התובע אכן הוטעה ופעל על סמך הטעות הזו – ג’ אכן הוטעה וגם פעל בהסתמך על ההטעיה הזו – הוא המשיך לקיים יחסי-מין עם א’ על בסיס קבוע.
ה) כתוצאה מהפעולה הנ”ל לתובע נגרם נזק ממוני – ההריון ולידת הילד גרמו לנזק נפשי וממוני (כמפורט בפסקאות הקודמות). עוד הוסיף כי פעילותו במקום העבודה נפגעה מהמקרה גם כן.

א’, מצידה, טענה שהייתה על גלולות עד אשר החלה לסבול מתופעות לוואי הורמונליות. בשלב זה, היא החליטה להפסיק עם הגלולות ושיתפה בכך את ג’. הוא המשיך ובחר פעם אחר פעם לקיים איתה יחסי-מין לא מוגנים. לא זאת בלבד אלא שאם סבר שהיא שוכבת עם גברים נוספים, הרי שבבחירה שלא להשתמש בקונדום הוא בהכרח פעל מתוך רשלנות ו”הקטנת ראש”. זאת ועוד, העידה א’ שהייתה שרויה תחת הרושם שהיא לא יכולה להיכנס להריון כיוון שכבר עברה שלוש הפלות, חלתה בווירוס הפפילומה ועברה כריתה חלקית של הרחם. היא הופתעה מההריון בדיוק כמו ג’ ודיווחה לו על כך מיידית. בתחילה, היא תכננה שלא להמשיך עם ההריון. לאחר ייעוץ רפואי נודע לה שסיכוייה להתעבר באם תעבור הפלה נוספת, הם נמוכים מאד. זאת הסיבה שהחליטה להשאיר את ההריון חרף סירובו הקטגורי של ג’ לקחת חלק בגידול הילד.

הכרעת בית המשפט

נתחיל מהסוף: את עוולת התרמית ג’ לא הצליח לבסס. לדברי השופט, הימנעות מהצגת דבר-מה או עמימות בנושא מסוים אינן שוות-ערך להצגת מצג שווא מכוון. אילו רצתה א’ להטעות את ג’ במכוון היא הייתה יכולה להראות לו חפיסת גלולות ריקה ולפטור עצמה מהעניין. עדותו של ג’ רק תומכת בטענה של א’ שלא הוצג שום מצג כוזב. השופט ציין את הסתירה שחזרה בעדותו של ג’ – מחד, הוא “סמך” על א’, ומאידך, חזר רבות על טענתו כי חשד בה. השופט ציטט מתוך תקדימים בנושא ועיקרם אותו רעיון מובלע שעומד בבסיס יחסי-המין בקרב בני-אדם מבוגרים וברי-דעת: ..”נקיטת אמצעי זהירות מפני כניסה להיריון אין בה ולא כלום כדי לשחרר כל צד מן האחריות המשפטית למעשיו ולתוצאותיהם, אם יש תוצאות כאמור. גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוונטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין” (ע”א 5942/92 סעיף 9, 1994). כך, למשל, מצב שבו אישה נכנסת להריון מגבר שסיפר לה שהוא עקר, או מצב של הריון למרות שימוש תקני בקונדום – אין בשני המקרים עילה מספקת לביסוס תביעה, והרי אלו דברים שקורים. באותו האופן, אין בסיס לג’ לתבוע את א’ כיוון שהוא, בדיוק כמוה, בחר לקיים את היחסים עם ולמרות החשדות שלו, תוך לקיחת כל הסיכונים הכרוכים באקט זה כדרך הטבע.

גם באשר לנזק שנגרם לג’ לטענתו, השופט לא השתכנע. מבדיקת המסמכים נראה כי התהליך הפסיכיאטרי החל במקביל לדיונים ולא מתחילת ההריון, כפי שטען. גם מסקירת תלושי השכר שלו עלה כי המשכורת שלו לא נפגעה כמו גם היקף שעות העבודה. בנוסף, ג’ התחיל מערכת-יחסים חדשה ונראה עם בת-הזוג החדשה באירועים חברתיים. מכאן שטענותיו באשר ל’חוסר תפקוד’ וליקויים חברתיים ונפשיים כמו גם הטענות לגבי נזק ממוני – לא הוכחו.

לגבי טענת ה”פיתוי” כתב השופט כי היא טענה ריקה מתוכן מבחינה משפטית. גם כאן ציטט את קודמיו: ..”פיתוי אינו מעשה מרמה. מי שאינו יכול לעמוד בפיתויים לסוגיהם אינו פטור בשל כך מאחריות למעשיו” (ע”א 5464/93, 1994). גם את הטענה בדבר הפרת הסכם (“קשר מיני בלבד”) שנכרת בין השניים השופט הפריך. במסגרת הראיות הובאו תמונות של השניים מחובקים באירועים חברתיים. זה כמובן לא מחייב את היותם בני-זוג, אך ניכר מכך שהקשר לא היה מיני בלבד. ואם אכן היה אופי הקשר כזה, הרי שתנאים כאלו סותרים את המהות הבסיסית של כריתת הסכם או ברית סביב נושא מסוים, דבר שמצריך אמון ברמה גבוהה משני הצדדים. באשר לטענה בנושא פגיעה בפרטיות השופט הראה שדווקא ג’ הוא זה שפגע בפרטיות של א’. בני משפחתו יצרו קשר עם א’ ובני משפחתה (לרבות אביה) באיומים והפצרות חוזרות ונשנות שתבצע הפלה (כולל ניסיונות שכנוע הכוללים שוחד). לסיכום, השופט קיבל את תביעותיה של א’ ודחה את תביעתו של ג’. כיוון שא’ הייתה מיוצגת על-ידי הלשכה המשפטית ולאור מורכבות ההליך, הורה השופט שג’ ישלם בנוסף הוצאות משפטיות בסך 10,000 ש”ח לקופת אוצר המדינה.

תקדים בישראל – אישה תפצה גבר בגין גניבת זרע

את פסק-הדין של א’ וג’ פירטנו כיוון שהוא מייצג את המקרה הקלאסי, זה שיושב בצד קיצון אחד של סקאלת מקרי גניבות הזרע. לצד הזה משתייכים מקרים שמשקפים מעבר לחמת הספק רשלנות והקטנת ראש מצד הגבר הנתבע – במקרה הטוב. יש שיגידו גם העדר אמפתיה, התנערות מאחריות ואף אכזריות. מעל סיפורים כאלו חגה השאלה המוסרית המתבקשת: איך יכול אב להתכחש כך מילד שהוא יציר חלציו, דם מדמו ובשר מבשרו? אבל לא כל המקרים שייכים לצד הזה של הסקאלה. יש גם מקרים אחרים שכמוהם כקפיצה של 180 מעלות לקיצון השני של הסקאלה.

הידעתם? שנת 2023 נכנסה לספרי ההיסטוריה הישראליים בזכות התקדים המהפכני הבא: אישה חויבה לפצות את הגרוש שלה באמצעות השבת כלל כספי המזונות שלו. זאת ועוד, חייב אותה בית המשפט לשלם לגרוש מאה אלף שקלים נוספים כפיצוי על הנזק הנפשי שהסבה לו. במרכז התביעה עומדים גבר ואישה שהתגרשו לפני כחמש שנים. הגבר בינתיים התחתן בשנית והקים משפחה עם אשתו החדשה. הוא כלל לא ידע שיש לו ילדה נוספת מהנישואים הקודמים עד שהתערבה יד הגורל שהפגישה אותו עם הילדה ממש במקרה – כשאסף את בנו מהנישואים הנוכחיים מהגן. הילדה מסתבר הייתה רשומה לאותו הגן כמו הבן. בעקבות הגילוי החליטה הגרושה להגיש תביעת אבהות ולתבוע דמי מזונות. הגבר מצידו תבע את האישה בתביעה נזיקית בדומה למקרים הקודמים שהוזכרו בכתבה.

למען תראינה ותיראנה

מה שעשה את ההבדל ואפשר לעורך-דינו של הגבר במשפט התקדימי לבסס את עוולת התרמית היה הנסיבות יוצאות-הדופן של המקרה. מהפרוטוקול עולה כי גרושתו (שהייתה עדיין אשתו דאז) הציבה בפניו תנאי למתן הגט והוא שהשניים יקיימו יחסי-מין בפעם האחרונה. בדיעבד הסתבר שהיא נטלה את זרעו והעבירה אותו “בכלי אחסון כלשהו” למוסד רפואי בחו”ל שביצע עבורה את ההפריה. אבל חכו, זה לא נגמר כאן. הביצית שהפרתה את הזרע הנודד הגיעה מאישה שאינה יהודייה, ואילו הגבר שעומד במרכז הסיפור הוא חרדי. בפני בית המשפט עמדה משימה מאתגרת. מחד, הגבר מבוסס כלכלית וברשותו נכסים בעוד שהאישה היא חסרת אמצעים. אם יפגעו דמי המזונות מי שיסבול מכך יותר מכל אחד אחר יהיה הילדה. מאידך, האב נפגע לא רק כלכלית כי אם נפשית ורוחנית. כעת, הוא שרוי בעל כורחו במציאות סוריאליסטית שבה הוא אב לילדה גויה מחוץ למסגרת הנישואין הנוכחיים שלו. כדי למצות את הדין עם האמא מבלי לפגוע בילדה פסק בית המשפט כי האב ישלם דמי מזונות כסדרם עד גיל 18 של הילדה. לאחר מכן, התשלומים למעשה יתהפכו – האם תחזיר לאב את דמי המזונות כולל ריבית והצמדה ובנוסף תשפה אותו על השלכות התרמית.

בין שני צדדים של סקאלה

התקדים האחרון מצטרף לשורה בלתי-מבוטלת של מקרים בהם הצליחו גברים להוכיח שהריון שבגינו הם נתבעים לחובותיהם האבהיות – נוצר במרמה – ואף יש לפצותם על כך! לאורך שנים נשמעו בתקשורת הישראלית קולות הטוענים כי בתי המשפט בארץ פוסקים באופן קטגוריאלי לטובת נשים במקרים האלו – ובכן, לא עוד. התקדים המצוין לעיל הוא מקרה ראשון מסוגו בארץ, אך גם במדינות מערביות אחרות שבהן הוכחו מקרים כאלו, הם בדרך-כלל תקדימים או מקרים בודדים בלבד. אם אתם שואלים את עצמכם: איפה עובר האמצע? כנראה שהתשובה היא שאין אמצע. גניבת זרע היא עניין בינארי: או שהייתה כזו, או שלא. כפי שראינו, כדי להוכיח את עוולת התרמית על כתפי התובע רובצת משימה קשה. כך הדבר לא רק במקרים של תביעות גניבת זרע אלא בכל תביעות הנזקין שמבוססות על עוולת התרמית. הרי אם אפשר היה להוכיח התקיימותה של תרמית בקלות, ודאי היה צריך להכפיל את מספר השופטים, בתי המשפט ועובדי לשכת המשפטים.

לסיכום,

קל להטיח האשמות בדבר גניבת זרע בשיחות החולין המזדמנות, אך במציאות, הבאת ילד לעולם מגבר שלא מעוניין בו – איננה תהליך פשוט כלל וכלל. עתידן של נשים כאלו, בין אם כיוונו להריון הזה ובין אם לאו, בהכרח לוטה בערפל. ואולי כאן המקום להזכיר בקצרה את המקרה שאירע לפני כמעט שלושה עשורים ממש כאן, בירושלים הבירה: גבר ואישה ניהלו רומן לתקופה קצרה. הוא היה גבר נשוי, בעל מקצוע מוכר ומכובד בקהילתו, והיא, אישה רווקה הצעירה ממנו בהרבה שנים. הרומן נפסק, אך לקראת סופו האישה נכנסה להריון. היא לא סיפרה לו על כך. לאחר מספר שנים נודע לו הדבר ורק אז היא תבעה מזונות. האיש ביקש להיפגש עמה כדי לדון בנושא והגיע בהסכמתה לביתה. לאחר דין ודברים שלא עלו בקנה אחד עם ציפיותיו, הוא הוציא אקדח מכיסו, הצמיד כרית לראשה וירה בה. הילדה, שהייתה כל הזמן הזה בחדרה, היא שמצאה את גופת האמא. המקרה הנ”ל משקף היטב את הסכנות מרחיקות-הלכת הכרוכות בהריונות מהסוג הזה.

זאת ועוד,

הריונות שאינם רצויים מצד האב, ינבעו ברוב המקרים מיחסים בין גבר לאישה שלא-באמת מכירים אחד את השנייה. במקרים כאלו, לאישה אין יכולת ממשית לצפות מראש מה יהיה מזג אופיו של הגבר. היא יכולה להתפלל ולקוות, אבל לא יותר מכך. ההחלטה להמשיך בהריון כזה היא “קפיצת-ראש” אל תחום עמוק ופגיע של הלא-נודע. ובל נשכח שלצד הדרישה לשלם על מחצית מהוצאות הילד, נלווית גם הזכות למחצית כוח הסמכות בקבלת החלטות שקשורות לכל תחומי חייו של הילד. גבר שירצה לפגוע באישה או לנקום בה, יוכל לעשות את זה בקלות – ומרבית הנשים מבינות את זה. גם גברים, מהצד השני, עלולים ליפול למלכודות של נשים לא-ישרות שמוכנות לשלם כל מחיר כדי להיות אימהות -לרבות מחיר פלילי. אי לכך, מתבקשת ההמלצה לכל הגברים באשר הם, לנקוט במשנה זהירות ולא להשאיר את הגורל ליד המקרה – גם אם זה אומר להשקיע בקונדום יקר יותר, להתפשר במקצת על מידת העונג ואולי אף להרחיק-לכת עד כדי הטרחה המייגעת שכרוכה בזריקת הקונדום לפח – במו ידיהם.