ההיסטוריה של ההתקנים התוך רחמיים

ההתקן התוך רחמי הוא אחד מאמצעי המניעה היותר פופולרי בעולם.

במשך יותר מ-100 שנים התקן זה עבור גלגולים רבים ונוסה מחומרים שונים ומשונים, עד צורתו היום,

המזכירה את האות-T שעליו סליל נחושת או מיכל קטן המכיל הורמונים.

חדשנותו לאותם שנים ראשונות היתה בכל הנוגע לשימוש באמצעי מניעה כדרך לצמצום ילודה,

תוך שימוש בגורם זר המוכנס לגוף האישה לשם כך.

אז מי היה הממציא הראשון?

ד”ר ריכטר המציא את ההתקן הראשון בשנת 1909 בגרמניה, כאשר ציפה אותו בתולעי משי, ובאמצעות חוטי מתכת, ניסה להחדיר אותו לרחם.

האמצעי, כאמור, לא נחל הצלחה רפואית או עסקית, ואפילו לא מקצועית, שכן עד 1930 ההתקן לא נמצא כלל בשימוש, ואח”כ, אפילו לא זכה לקרדיט שהגיע לו…

וכך, בשנות ה-30, 2 רופאים, Dr.Prust ו-Dr.Graefenmerg, ניסו, כל אחד לבדו, לשחזר את הטבעת הראשונה, בגרסה מעט אחרת.

Dr.Graefenmerg בנה מודל דומה לזה של ריכטר, ודאג לצפותה בסגסוגת מתכתי.

הטבעת הייתה יעילה, ונמצאה בשימוש באנגליה ומדינות חסותה, אך לא ביבשת אירופה או ארה”ב (שפחדו שזו תגרום לדלקות באגן).

נקפוץ 20 שנה קדימה…

בשנת 1949 Dr.Halton לקחה צעד אחד קדימה, ואת ההתקן שפיתחה ציפתה בג’לטין, וכך החדירה אותו לגוף האישה.

שנים אח”כ רופאים שונים ניסו התקנים שונים, שרובם היו מורכבים בעיקר מטבעת ללא תוספות מתכתיות מחשש שאלו יביאו לזיהומים.

הבעיה היתה שבגלל הפחד מזיהומים בשל המתכות שהוסיפו להתקנים, נצפה קושי לאיתור בשלב מאוחר יותר של הטבעת בגוף האישה.

והגענו לשנות ה-60

שנות ה-60 הציגו לעולם לראשונה את הגלולות למניעת הריון, אשר כיכבו כאמצעי המניעה המועדף ביותר עד תחילת שנות ה-2000.

ובגזרת ההתקנים, רופא נוסף בשם Dr.Lippes, פיתח לולאה חדשה אותה קרא על שמו.

לראשונה הטבעת היתה עשויה כולה מפלסטיק, והגיעה בגדלים שונים A-D, ולהם חובר חוט בתחתית הטבעת, 

שעזר להחדיר ולהוציא את ההתקן בקלות רבה.

וכך-נוצר דור חדש של התקנים העשויים מפלסטיק, ועדיין ניתן היה לזהותם בצילום, במידת הצורך.

בתחילת שנות ה-70 גילו כי הוספת נחושת להתקן הפלסטיק עזרה למנוע הריונות ודימומים מההתקן, באחוזים גבוהים יותר.

החלוץ הראשון לכך היה Dr.zipper.

ואילו Dr.Scommegna המציא מכשיר משל עצמו בצורת האות T (המוכרת לנו עד היום),

אך כאן החדיר לראשונה קפסולה המכילה את הורמון הפרוגסטרון.

(אותו מכשיר ימשיך להיות בשימוש עוד 30 שנה אחרי).